אנחנו עוקבות וקוראות נלהבות, מרגיש שהצלחת לפענח את המעבר מעיתונאות אופנה, לבלוג ולבסוף לעולם הדיגיטל והאפיליאייט. מה הסוד שלך?
יכול להיות שהסיבה שזה עבד זו העובדה שהבלוג היה שם לפני שהפכתי לעיתונאית (הפכת לעיתונאית בזכות הבלוג), והמשיך לפעול כפלטפורמה עצמאית כל השנים האלה: כתבתי לעיתון אבל שלוש פעמים בשבוע כתבתי גם לבלוג. כשצצה הטכנולוגיה שהכניסה את האופציה להפוך את הבלוג והאינטסגרם לריווחיים, התשתית התוכנית שלי כבר היתה שם.
שלי בחולצת פשתן CAPETOWN
ברור! גם ככה כולנו (וכשאני אומרת ״כולנו״ אני מתכוונת אני) מרגישים אשמה על כל קניה, אז אם כבר החלטנו להכניס פריט חדש הביתה, מרגיע לדעת שהוא ממותג מודע שעושה מאמצים לצמצם נזקים, ושהכסף שלנו הולך לאנשים שאנחנו רוצות לתמוך ביצירה ובאג׳נדה שלהם.
אני חוזרת תמיד לחולצת פשתן (סגורה או פתוחה מעל גופיה) ומכנסיים בהירים
טי שירט של המלון שאטו מרמונט בל.א (שעוד לא הייתי בו).
פריט בקהיקו שאת הכי אוהבת:
חולצת פשתן בצבע חול ותיק קש.
חוף אהוב?
לצעידה: מחוף השרון לחוף אכדיה וחזרה.
לראות שקיעה: הצוק מעל סידני עלי.
(כל הקסם הזה קורה בהרצליה).
מקום חלומי שתרצי להגיע אליו?
הבריכה ב- bondi icebergs club בסידני.
ספר מומלץ להעביר איתו חופשה חלומית:
הכי טוב שקראתי השנה: מחר ועוד מחר ועוד מחר, של גבריאל זווין.
